כדורגל בהודו
מה משותף לצמד המילים בירה וכדורגל ? בריטים כמובן.
ומה משותף להרבה בירה והרבה כדורגל ? כסף כמובן.
מזה כמה עשרות שנים מתנהל קרב עיקש בין שניים ממועדוני הכדור רגל הוותיקים והמכובדים בעולם על ההגמוניה באי הבריטי. מצד אחד ניצבים להם תושבי עיר הנמל השנייה בגודלה בממלכה – ליברפול, ומן העבר השני תושבי העיר מנצ'סטר, בירתה של מחוז מנצ'סטר ואוהדיה של אחת מקבוצות הכדורגל העשירות בעולם – מנצ'סטר יונייטד.
הקרב אולי ישן אבל שדות המערכה חדשים לגמרי ובאחד המרתקים שבהם נמצאת מדינה שמחזיקה אולי בגביע העולם בקריקט אבל אם תיקחו ממנה את מחבט העץ ותשימו שערים בשני צידה הדשא שלה מצבה יהיה עגום בהרבה. כי הכדורגל ההודי, כך מסתבר, מדורג עדין במקום ה-158 בעולם…קצת אחרי הרשות הפלסטינית ומדגסקר, למשל.
מקור לדאגה? לא אם תשאלו את ג'ון הנרי השני, בעליה הנוכחיים של ליברפול ומבעלי קבוצת הבייסבול – בוסטון רד-סוקס, המקים בימים אלה את אקדמיית הכדור-רגל הראשונה של המועדון בהודו (אחת מיני חמש האמורות להיפתח עד שנת 2012).
"יש לנו מיליוני תומכים ברחבי העולם, אבל קשה להם מאוד להתקרב לקבוצה שלהם, אז אנחנו מביאים להם קצת מליברפול", אומר איאן ראש, הכובש המצטיין של הקבוצה בכל הזמנים, ומוסיף: "הודו כבר מפורסמת בגלל קריקט, אולי יום אחד היא תהיה מפורסמת בגלל כדורגל".
פרץ של חשיבה מקורית? יזמות חסרת תקדים? לא אם תשאלו את מלקולם גלייזר, בעליה של היריבה המושבעת, מנצסטר יונייטד, שהקדים לעשות והעניק זה מכבר את הזכויות להפעלת פאבים בהשראת המועדון בהודו.
למעשה סביר להניח שייקח זמן, אם בכלל, עד שליברפול תגיע לרמת האהדה באסיה שנהנית ממנה מנצ'סטר יונייטד, המעריכה שיותר משני שלישים מהאוהדים שלה חיים ביבשת. וכך, אחרי 65 שנה בה נדמה היה שהאנגלים הבטיחו וגם קיימו – לעזוב את ההודים לנפשם, שוב נושבת הרוח במפרשי הצי הבריטי רק שהפעם חביות חומר הנפץ על הסיפון מלאות בנוזל חום, תוסס ומקציף ובבטן הספינה כדורי התותחים הוחלפו בכדורי המשחק הפופולארי בעולם.
אם לשפוט על פי ההיסטוריה הכתובה אזי לבריטים חזקה מוצקה למדי על כמה מרגעי האושר והשפל המשמעותיים ביותר בחייו של הגבר המודרני. המשחק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום נוצר באי הבריטי וחוקיו המודרניים נוסדו יחד עם התאחדות הכדורגל האנגלית.
אם להסתמך על אתר שיתוף המידע ויקיפידיה כ240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כיום כדורגל באופן סדיר. כדורגל הנה התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם ומוצרים הקשורים אליו נמכרים בכל העולם בצורות שונות ומשונות מכדורי משחק ועד חצוצרות מזן הזמבורה אליהם התוודענו במונדיאל האחרון בדרום-אפריקה.
קשה מאוד להעריך את היקף הפעילות הכלכלית הקשורה במשחק, אך כדי לקבל מעט פרופורציה פיפ"א, למשל, מעריכה את הכנסותיה בין השנים 2003-2006 בכ-3,268 מיליון פרנקים שוויצריים ("בלבד").
חוק המספרים הגדולים
הציבור ההודי, הסולד בדרך כלל מגישת חיים צינית, אינו מוצא טעם לפגם בגישה הרואית גם לעסקים . מקמהון, הנמצא בשותפות עם ליברפול ועם חברת פיתוח הנדל"ן ההודית קרנוסטי מנג'מנט בהקמת בתי הספר והמודע לגישה מעניינת זו איננו ממצמץ באומרו (פתח ציטוט) "זה לא הכסף, זה לתת משהו בחזרה למשחק" (סגור ציטוט).
אך אם תפנו את אותה השאלה לאנשים ציניים במעט, המנוסים יותר בהלכות המערב, כגון נובי קפדיה, מומחה כדורגל הודי, התשובות שתקבלו יהיו בעלות אופי הרואי מעט פחות.
"זו עסקה הפונה לקהל מעמד הביניים בהודו, שגדול יותר מרוב מדינות אירופה" מסביר נובי את חוק המספרים הגדולים "הגיבורים שלהם משחקים בקבוצות אנגליות, אז המועדונים מרוויחים מההתלהבות".
"זה מצוין לכדורגלנים הצעירים בהודו ולמועדונים זרים המעוניינים לפנות לאוכלוסיה הגדולה שלנו כדי למכור את המשחק ואת המוצרים הנלווים שלהם", אמר צ'וני גוסוואמי, קפטן הנבחרת הלאומית של הודו בשנים 1962-1966 "כדורגל קיים בהודו שנים רבות, אבל אין לו מספיק כסף ותשתיות כדי להיות גדול. המועדונים הזרים מבינים עכשיו את הפוטנציאל".
כדורגל בהודו
מבול של שערים
לא צריך להיות מעודכן במצב הכדוררגל בהודו כאיאן ראש כדי לנחש שהרבה לפני שרכבת אווירית של שחקנים מהודו תאכלס מועדונים באירופה יהיו אלה רכבות אוויריות של מוצרים ממותגים שיאכלסו את החנויות במומביי ובדלהי. שחקנים משכמם ומעלה ניתן אומנם למצוא כיום רק בבוליבוד אך כמו שלימדו אותנו ההודים בתחומים כה רבים בעבר: אל לנו לזלזל בפוטנציאל.
עם ציניות וללא כסף הינו קטר רציני. ספק אם בשנים הקרובות יצליחו שחקני הנבחרת ההודית להמיר את חבטות הקריקט בבעיטות מוצלחות לרשת אך דבר אחד בטוח מהרגע שזה עזב את התחנה המאסה ההודית תשחק שוב תפקיד מכריע בקידומו של הכדורגל כפי שעשתה לתחומים רבים לפניו. אם זה בהשקעות חוץ נוספות, אם זה בתחום המרצ'נדייז הנלווה ואם זה במציאת כישרונות צעירים מתוך מאות מיליוני האנשים שכבר למדו כבר להתאהב בשערים מערביים אחרים כגון אלה של הבורסה לניירות ערך.
כבוד מעורר השראה
מעבדת מחקר מתקדמת אשר נפתחה השבוע באוניברסיטת קיימברידג' הלונדונית נקראה על שמו של יוסוף חמיד, יושב הראש והמייסד של חברת סיפלה, הענק הגנרי השני בגודלו בהודו. גם אם הכבוד הנחלק מונף על ידי תרומה כספית נכבדת, אותה העניק הד"ר לאוניברסיטה, כללי האתיקה המחמירים של קיימברידג' מחייבים זיקה עניינית רחבה בהרבה מכיסיו התפוחים של התורם על מנת להעניק כבוד יוצא דופן כגון זה ולד"ר חמיד, ברוך השם, לא חסרת זיקה שכזו. חברת סיפלה נחשבת לאחת החלוצות בתחום התרופות הגנריות בהודו ובעלת תרומה ניכרת לפיתוח מגוון רחב של תרופות לטיפול באסטמה וזיהומים וכלה בסרטן ובאיידס.
לא רבים יודעים אך ד"ר יוסוף חמיד הנו בן לאבא מוסלמי ולאימא יהודייה. יוסוף חמיד, איש חזון הקורא בעבודתו תיגר על הקיים יום יום איננו מקבל את גם את הקביעה כי ישנה בהכרח סתירה בין מקורותיו השונים הנמצאים בקונפליקט בינ"ל כמעט מתמיד. והנה שוב מלמדת אותנו הרוח ההודית שתחת קורת גג אחת יכולים לחיות בהרמוניה הזאב והכבש (כאשר את חלוקת העמים לחיות יעשה הקורא הנבון על פי השקפת עולמו).
