צניעות נוסח הודו

בבואנו לעשות עסקים בינ"ל תמיד כדי לקחת בחשבון שהפערים הבין תרבותיים עלולים להוביל לפעירת פיות סדרתית. אמרה זו נכונה על אחת כמה וכמה בבואנו לעשות עסקים בהודו, בה עוצמת הפערים בשילוב כמות החרקים המקומית עלולה להביא לבליעת זבובים סדרתית לא פחות…

רבות דובר בהקשר ההודי אודות תחומים כגון סבלנות, ישירות והרגלי תזונה (כגון צמחונות או הימנעות מאלכוהול) העלולים להעמיד במלכודת את איש העסקים הישראלי חסר הניסיון. אך דווקא מלכודות המאתגרות טאבואים מערביים כגון צניעות, מידתיות ואיפוק עלולות למצוא גם את איש העסקים המנוסה ביותר מובך על ידי מארחיו.

מיוואטי, בת ה-55,ראש מדינת המחוז המאוכלסת ביותר בהודו, אוטר פרדש, בנתה את הקריירה הפוליטית שלה סביב הנושא של כת הטמאים הנמנים עם האוכלוסיות העניות והחלשות ביותר בהודו.

על פי מסמך אמריקני מסווג שהודלף על ידי האתר ויקיליקס, אותה מיוואטי, (שאהבתה הבלתי מתפשרת לנעלים מזכירה במעט אושיה מוכרת אחרת מהפיליפינים), שלחה פעם מטוס מיוחד כדי להביא עבורה את זוג הסנדלים האהוב עליה.

עד כמה שהמקרה נשמע קיצוני בעיניים מערביות סביר להניח שיתקבל בסלחנות רבה הרבה יותר בקרב הציבור ההודי. זאת כיוון שרהבתנות ועשיית רושם הנה חלק מההוויה המקומית ומהווה חלק מהתרבות העסקית.

לפני קצת פחות משנה, ערך מוקש אמבאני מיודענו (המוכר גם כאיש הרביעי בעושרו בעולם, האיש העשיר ביותר באסיה וכמובן האיש העשיר ביותר בהודו), חנוכת בית קטנה על מנת להראות למספר חברים את מקום מגוריו החדש במומבאי. דבר אחד בטוח לגבי הביקור הזה: קצר זה כנראה לא הולך להיות. זאת כיוון שהבית, ששוויו מיליארד דולר (וכבר הוכתר כבית המגורים היקר ביותר שנבנה אי-פעם) נבנה במשך 7 שנים ומשתרע על פני קצת יותר מ 37 דונם ו-27 קומות. כל זאת על מנת להכיל את משפחתו הענפה של אמבאני המונה 6 נפשות שלמות.

התגובות ברחוב ההודי לביתו החדש של אמבאני מגוונות. מקריאות הלל בנוסח "הודו החדשה! כל הכבוד," כפי שכתב אחד הגולשים בטוויטר – ועד זעזוע. "כשאתה יודע שיש מיליוני אנשים רעבים, ללא מים נקיים וללא קורת גג ראויה, קשה לקרוא על הבית החדש הזה", צייץ אחר.

ארצו של מהטמה גנדי נמנעה במשך שנים רבות מעושר ראוותני. גישה זאת החלה להשתנות ב-1991, כאשר מדיניות המאפשרת יותר יזמות נתנה לדור שלם להפגין את כוחו והפכה את הראוותנות ממקור בושה למקור לגאווה.

"צורת החשיבה בהודו של היום היא בנוסח 'אם הרווחת את זה – נפנף בזה"', אומר אלכס קורובילה, ראש חברת המגזינים קונדה נאסט פבליקיישנס בהודו. כל זאת על רקע שיא חדש שנשבר באחרונה  בהודו, כאשר 148 מכוניות מרצדס חדשות סופקו לעיר לא גדולה הסמוכה למומבאי – ביום אחד.

"במשך עשרות שנים דוכאו האינסטינקטים הטבעיים. עכשיו סוף סוף האנשים בהודו יכולים לחיות את החלום שלהם". בירת החלומות שלהם, מתברר, היא מומבאי, שבה מתגוררים כמעט מחצית מהמיליארדרים של הודו. "במומבאי מתייחסים לכך כמובן מאליו מראש מצפים מהם לעשות את הדברים בקנה מידה גדול יותר", אומרת שובהה דה, אשת חברה, בעלת טור וסופרת, שציינה מוקדם יותר השבוע כי היא מצפה בכיליון עיניים לחנוכת ביתו של אמבאני.

דה, חושבת שהדיבורים על הפער בין העשירים לעניים בהודו קצת מוגזמים. "העולם מנסה לגרום להודו ייסורי מצפון," היא אומרת. "בכל מדינה יש עשירים מאוד ועניים מאוד. אנו גאים במיליארדרים שלנו – הם היהלומים שלנו".

בין המיליארדרים הבולטים של הודו אפשר למצוא גם את ויג'אי מליה, ברון משקאות ותעופה המחזיק ב-250 מכוניות פאר וביאכטה שהיתה פעם של ריצ'רד ברטון; וכמובן את איל הפלדה לקשמי מיטל, שבשנת 2004 שכר טירה בצרפת וערך לבתו מסיבת נישואין שנמשכה 6 ימים בעלות של 60 מיליון דולר. מיטב כוכבי בוליווד הופיעו באירוע, וכל 1,000 האורחים הוטסו על חשבונו של מיטל.

עם זאת ולמרות עושרם העצום, הדגישה ניטה אמבאני בראיון לבלוג של דה כי בני המשפחה אינם פזרנים כלל. כדי לבסס את טענתה סיפרה ניטה כי היא ובעלה החליטו באחרונה שלא ללון בסוויטה הנשיאותית במלון ארבע העונות בניו-יורק משום שזה נראה להם יקר מדי, והעדיפו להסתפק בסוויטת מנהלים (מודל לחיקוי כבר אמרנו?).

באחד מביקורי האחרונים במומביי ליווה אותי מנהל מכירות אזורי בחברה הודית המספקת חומרי גלם לתעשיית הפארמה.

אותו מנהל, המשתכר בתוקף תפקידו קצת פחות מ740 דולרים בחודש, סיפר לי פעם בגאווה כיצד הוא וחבריו נוהגים לסעוד את ליבם אחת לכמה שבועות במסעדת הפאר של מלון הייאט המקומי בעלות ממוצעת (ושווה לכל נפש) של כמאה וחמישים דולרים לארוחה (!). מעט מאוחר יותר באותו היום הורמו גבותיי לאוויר בשנית כשאותו בחור חביב סיפר לי בהתלהבות כיצד עומד הוא לרכוש את הדגם החדיש ביותר של מחשב נישא העתיד לצאת בארה"ב בחודש הבא. בעודו מסיים את סיפורו, עצר לפתע הבחור את נהג המונית כדי לגשת לבעל מקצוע מסמורטט הניצב בסמוך לכביש הראשי על מנת להדביק את שוליות נעליו המתפרקות.

למחרת אותה נסיעה מרתקת הזמינה אותי בעלת החברה לארוחת צהרים מפוארת במסעדה בה טרחה לגלות סעד לא פחות ולא יותר מאשר הנשיא אובאמה בביקורו האחרון במומביי. בעודי משתהה על הכבוד שנפל בחלקי, הוגש בסוף הארוחה (באקט שלומיאלי או מתוכנן בקפידה תחליטו בעצמכם) החשבון דווקא לידי רגע לפני שנחטף בידי המארחת על מנת לשלמו. בעודי עסוק בלחשב כמה ארוחות במקדונלדס המקומית נכנסות במספר החליפו ידיים קצת פחות משלוש מאות ושבעים דולרים…

עשה: הבע התעניינות ותשומת לב חיובית לדברי הרהב והמחוות של שותפך ההודי.

אל תעשה: לעולם אל תשפוט, תעביר ביקורת או תגחך. שמור את גבולות הטעם הטוב האישיים שלך, כמו גם את חוש ההומור המתבקש, לעצמך. חדל מלהזיע. כיוון שההודים הנם עם מאוד מודע לעצמו תרבותית אל תניח כי ההודי מצפה ליחס דומה בביקור הגומלין אצלך.

לכל מי שסבור שתנועת אנשי העסקים והתרמילאים הישראלית להודו הנה חד כיוונית מוטב לעיין בנתונים לשנת 2010 שמפרסם משרד התיירות.

לראשונה מאז הפכה מדינת ישראל לריבונית ניצבת הודו במקום הראשון כמדינת מקור לתיירות לישראל מהמזרח הרחוק, עם למעלה מ-40 אלף תיירים (גידול של 74% לעומת 2009). גם כאן מצליחים ההודים להפתיע ובניגוד לתדמית הנתפסת תיירות זו נחשבת לתיירות איכותית ומשתלמת במיוחד. בעוד תייר ממוצע מוציא 1091 דולר במהלך ביקורו, התייר ההודי מוציא 1364 דולר.

עוד עולה מהנתונים כי עבור 87% היה זה הביקור הראשון, כאשר רבע מהתיירים הגיעו למטרות עסקים והיתר למטרות צליינות.